הסחת דעת בנהיגה
 

חוסר תשומת לב/הסחת דעת של הנוהג מהווה על פי מחקרים כ 80% מכלל התאונות הקשורות בגורם האנושי שהן 93% מכלל תאונות הדרכים. בתאונות אלו, מראים הממצאים כי הנהג לא היה מרוכז בנהגיה לפחות שלוש שניות לפני התרחשות התאונה. התרומה של כל גורמי היסח הדעת והשפעתם בנפרד על התרחשות תאונות דרכים, קשה לאמידה מדויקת. הערכות מנתונים שנאספו במהלך שני העשורים האחרונים, מדברות הסחת דעת כגורם  של 11% ויותר מן התאונות הקטלניות, 25% ומעלה בפציעות קשות ונזקי רכוש והיותה גורם במעורבותם של 70% מן הנהגים בתאונת רכב יחיד, או בתאונת- התנגשות לפנים.

הסחת דעת בעת נהיגה, מובחנת בהעברת תשומת לב הנהג מפעילות הקשורה בנהיגה ( מה שמתרחש בכביש שלפניו) לטובת ביצוע מטלה משנית הגורעת מיכולתו להתרכז במטלה העיקרית- נהיגה בטוחה. הערכה קיימת, מדברת על הסחת דעת של 30% מזמן הנהיגה כאשר הרכב נמצא בתנועה. שיחה עם נוסעים ברכב, היא המטלה המשנית לנהיגה הרווחת ביותר, לאחר מכן עישון, אכילה, טיפול באביזרי אלקטרוניקה ברכב (רדיו, MP ), תגובות למתרחש ברכב ושיחה בטלפון נייד.  

התרבות המודרנית, מעודדת ומתוגמלת על ידי תעשייה של הסחת דעת (פרסומות, שלטי חוצות אקטיביים ועוד). אורח חיים "מרובה משימות", גם הוא תורם לשינוי בתרבות הנהיגה. על מנת להספיק הכל, אנו עוסקים בכמה משימות בו זמנית, כמעט בכל שעות היום. הצורך להספיק, הוא כורח כלכלי קפיטליסטי המועתק אל הכביש והופך את זמן הנהיגה לזמן משרד (סגירת עסקאות, טיפול בלקוחות וכיו"ב). פעולות מוטוריות לא מודעות הקיימות בעת העבודה במשרד, מועתקות אל הנהיגה וגורמות לנהג להוריד את ידיו מן ההגה.  

 

דור הנהגים הצעיר, פועל מבחינה קוגניטיבית (עיבוד נתונים וקבלת החלטות), באופן שונה מדור הנהגים הוותיק יותר. הבדלים אלו, הולכים וגדלים ביחס ישר לרמת החשיפה החושית (בעיקר ראייה ושמיעה) לחידושי הטכנולוגיה המיועדים לצעירים. האתגרים המוטוריים להם נחשפים רבים מבני הנוער (משחקי מחשב ב IPOD ודומיו), דורשים מיומנות של תנועות קצרות (זריזות אצבעות) ומעודדים תגובות מהירות (כמעט רפלקסיביות), ברמת עיבוד נתונים חד ערכית וזאת בניגוד למיומנות נהיגה הדורשת שילוב מורכב יותר של עיבוד נתונים ותגובות מוטוריות (שרירים ארוכים).

שעמום בנהיגה (מסלולים קבועים, תנועה איטית בעומסים ודומיהם), מהווה סיבה לחיפוש אחר ריגוש/רענון שכלי. הפתרונות הקיימים על פי רוב, אינם כרוכים במטלות הנהיגה ומרחיקים את תשומת לב הנהג מן הכביש אל מחוזות אחרים (הפניית מבט אל שלטי פרסום, בהייה קדימה מבלי לקלוט את השינויים בנתיב הנסיעה ועוד).  
 

קיימים גורמים שונים לחוסר תשומת לב/הסחת דעת ולהעלאת הסיכון/סיכוי להתנגשות. חלק מן הגורמים, הינם דפוסי התנהגות נורמאליים המהווים גורמי סיכון בסביבת הנהיגה.

גורמי הסחת דעת הנ"ל וגורמים נוספים, צורכים מן הנהג משאבי קשב אותם היה אמור להפנות לקליטה ועיבוד נתונים מן הדרך וכתוצאה מכך, הוא מתקשה להתייחס לסיכונים המשתנים ולהגיב אליהם, בטרם הפיכתם לבלתי נמנעים.